יש משהו בסרטים משנות ה-30 וה-40 שכדאי לסרטים של ימינו ללמוד ממנו.
הסרטים מהתקופה היו מבוססי תסריטים עם דיאלוגים חזקים וחריפים בין הדמויות
ונשים חזקות ומעניינות באופן מפתיע. היה גם אלמנט של בקורת חברתית ואף קצת ראליזם שנון מאחורי סיפור האהבה של הדמויות. בערך כמו במחזות של אוסקר ויילד. אני לא זוכרת שנתקלתי בסרטים קלסיים מהתקופה בדמות נשית כנועה. אדרבא הן לרוב היו נשים חריפות המתנצחות עם הגיבור ולרוב ידן הייתה על העליונה.
סרטו של ארנסט לוביץ' "החנות מעבר לפינה" היא קומדיה רומנטית מהסוג המשובח ביותר. הסיפור מתרחש בחנות תיקים וארנקים בבודפשט. מרגרט סליבן מגלמת צעירה שמאוד זקוקה למשרה. היא מצליחה למכור מוצר שישב בחנות כאבן ללא הופכין והופכת לעובדת מהמניין למגינת ליבו של הדמות של ג'יימס סטיוארט, יד ימינו של בעל החנות. השניים ביום יום הם יריבים בלב, אלא שבינתיים הם מתכתבים זה עם זה בחשאי ומתאהבים מבלי משים.
הראשון לגלות שהאישה עמה הוא מתכתב נמצאת בעצם מתחת לאפו, הוא מר קראולי (ג'יימס סטיוארט). הוא בהתחלה מגיב לזה קשה, אבל מתרגל לרעיון. השאלה היא איך לבשר זאת לעלמה מבלי לאבד אותה לגמרי?
לטריילר:
ולמי שרוצה לראות את הסצנה הנפלאה בו מר קראולי מגלה שהנערה עמה הוא מתכתב היא לא אחרת מהמוכרת שמיררה את חייו בששת החודשים האחרונים:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה