הסרט, ששמו המקורי אגב הוא Kitchen, עוסק במנאג' א' טרואה של שני גברים ואישה. הסרט מתחיל עם זוג שחוגג שנת נישואים ראשונה, הבחור עוזב את העבודה כדי להגשים את חלומו להיות טבח. לאשה יש חנות שמשיות שנדמה לי שהיא עצמה מאיירת. היא מעוניינת בתערוכה של כלי חרס ומתגנבת פנימה למוזיאון סגור ושם היא פוגשת בחור צעיר ונאה שמצלם אותה. הם מתחבאים יחד מאחת העובדות בגלריה והקרבה ואור השמש גורמים להם לאבד את הראש ולממש את התשוקה ביניהם. באותו הערב האישה חוזרת לביתה רק כדי לגלות שהזר מהמוזיאון הוא השף הצרפתי שיעזור לבעלה לפתוח את המסעדה, ושבעתיד הקרוב הוא עתיד לגור עימם.
מדובר בסרט מסוגנן מאוד מבוים בצורה יפהפייה, אבל מאוד מינורי. יש מעט מאוד רגש ורומנטיקה בסרט, והאווירה בו מאוד מתוקה ונאיבית למרות הנושא. הסרט לדעתי מיועד פשוט לבחורות שאוהבות דברים יפים, ואני לא מדברת על השחקן ג'ו ג'י הון, שמשחק את הזר במוזיאון, אלא על הבגדים בסגנון הוינטאג', הרהיטים, כלי ההגשה מחרסינה, ובכלל כל העיצוב של הסרט, התאורה, תמונות הסטיל שהדמויות מצלמות, האוכל שהן מבשלות. הכל מוקפד עד הפרט האחרון. אפילו הרקע של הכתוביות בסוף, הסכו"ם שמאויר כטבעות העץ בשולחן האוכל. בקצור לכול מי שאוהבת לעיין במגזינים כמו Marie Claire Idées.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה