‏הצגת רשומות עם תוויות קומדיה רומנטית. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות קומדיה רומנטית. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 22 בספטמבר 2009

200 Pound Beauty 미녀는 괴로워


זהו סרט קוריאני קליל ומבדר שהיה שובר קופות ענק במולדתו. הגיבורה האנה היא זמרת עם קול פעמונים הסובלת מעודף משקל ולכן היא מסתפקת בלתת את קולה לכוכבת חתיכה וגמישה, בשם אמי, שאינה מסוגלת לשיר ולו כדי להציל את חייה. יש לה אבא עם דמנציה בבית אבות, וכדי להחזיק את עצמה ואותו היא מתפרנסת גם משיחות סקס. בין המשוחחים מנתח פלסטי שלא מסוגל לגעת באשתו מרוב שהוא ניתח אותה, וזקוק ל"עידוד" טלפוני.


האנה מאוהבת בחשאי במפיק המוזיקלי של אמי, סאנג ג'ון. סאנג ג'ון מתייחס אל האנה בעדינות והתחשבות, ולכן לא ברור לה אם יש לו רגשות כלפיה או לו. חברתה הטובה, זמרת גיבוי במופע, שגם היא סובלת מעודף משקל מטיחה את המציאות בפניה ומזכירה לה שלבחורות שנראות כמוה אין סיכוי. האנה אבל לא מתייאשת עד שאירוע מסוים משנה את דעתה: אמי, הזמרת החתיכה, מחליטה להעמיד את האנה במקומה ושולחת לה שמלת סאטן אדומה וצמודה בשמו של סאנג ג'ון. כששתיהן מופיעות ליום ההולדת של סאנג ג'ון באותה שמלה (שכמובן ניראת נפלא על אמי), סאנג ג'ון מבין שאמי שלפה ציפורניים ולוקח אותה לשיחה. האנה שהלכה לבכות בשרותים, שומעת את השיחה, בה סאנג ג'ון מזכיר לאמי שהיא צריכה להיות אסירת תודה להאנה ולרחם עליה כיוון שהיא אינה יכולה להיות בחזית הבמה.


ליבה של האנה נשבר כשהיא מבינה שסאנג ג'ון רואה בה מושא לרחמים. היא נעלמת לטובת סדרה של ניתוחים פלסטיים שהופכים אותה לבחורה יפה (הבחורה מצד שמאל בפוסטר). ואז חוזרת אל סאנג ג'ון כזמרת צעירה חדשה. השינוי במראה החיצוני של האנה משנה את האופן בו אחרים מתייחסים אליה, וגם את האופן בו היא מתייחסת לאחרים, לחברתה ולאביה למשל.
זהו סרט קומי מוזיקלי, שעושה עבודה מצוינת בלבדר ולרגש את הקהל. הביקורת היחידה שלי עליו הוא שהסצנה האחרונה בסרט מקלקלת קצת את המסרים שהסרט מנסה לשדר ומעודדת בסופו של דבר את הניתוחים הפלסטיים. אגב, התפקיד הזניק שחקנית צעירה ואנונימית, קים א-ג'ונג, למעמד של כוכבת כמעט בין לילה. זהו תפקיד שהוצע להרבה שחקניות מוכרות, שיסרבו לו כנראה משום שלא רצו להיות מזוהות כיפהפיות "פלסטיות". וקים א-ג'ונג המאוד לא מנסה הוכיחה שהיא יכולה לשאת סרט שלם על כתפיה וגם לשיר ממש טוב.
למי שצפה בLikable or Not שימו לב בסצנת המעלית לבחור החלקלק שזורק את חברתה הטובה של האנה.
לחלק הראשון של הסרט, שמתחיל בסצנה מצחיקה מאוד אצל מגלה העתידות:

יום חמישי, 17 בספטמבר 2009

Ghosts Past Of Girlfriends או אקסיות לכל הרוחות

הסרט Ghosts Of Girlfriends Past הוא דוגמה מצוינת לאיך לא לעשות קומדיה רומנטית. זהו אחד הסרטים הדוחים ביותר שנתקלתי בהם לאחרונה. ומת'יו מקונוהי לא עוזר כשהוא מגלם את הדמות הראשית כטיפוס כל כך חלקלק, זחוח ומגעיל, שפשוט בא לרוצץ לו את הראש עם אבן.

הסרט מנסה להציג אותו כבחור טוב בייסודו שהפך לרודף נשים לאחר שחברת הילדות שהוא היה מאוהב בה שברה את ליבו. ואז הוא מקבל עצות מדודו הפלייבוי, שמגולם על ידי מייקל דאגלאס. וכך הוא בעצם נוקם באהובתו הראשונה בכך שהוא מנצל נשים וזורק אותן. ואיך הוא משיג את הנשים...הוא כמובן מתייחס אליהן רע. כי ידוע שזה מה שנשים רוצות.

גם הבדיחות בסרט הן כולן על חשבון הבנות שמופיעות כ"רוחות רפאים" אם כי גם מת'יו מקונוהי מתבזה באיזה שלב בבגדים ותספורת מאוד לא מחמיאים כדי להמחיש את רוח אופנת העבר, שבינתיים היא רוח הרפאים הכי חזקה בסרט.

מה שמוזר הוא שהאנשים שכתבו את הסרט הם אותם אנשים שכתבו את The Hangover והבמאי הוא מי שביים את Mean Girls. כלומר מה גרם להם דווקא כאן לאבד את שיקול הדעת? אולי היה אפשר להציל את הסרט אם היו מלהקים שחקן אחר לתפקיד הראשי? מישהו שמסוגל להראות קצת רגש, פגיעות, או כל דבר אחר שיגרום לנו להתעניין בגורל שלו. כי מת'יו מקונוהי לא משדר מספיק קסם אישי כשחקן כדי לכפר על המגרעות של הדמות ומה שהוא כן משדר עובר כמניירות עייפות.

בשנים האחרונות הקולנוע ההוליוודי לא מצליח לייצר קומדיות רומנטיות הגונות. רוב הזמן היוצרים של הסרטים הללו מזלזלים באינטלגנציה של הצופות, למשל הפסקול המוזיקלי תמיד מודבק בבוטות לסצנה ואומר לצופה מה היא אמורה להרגיש. הטקסטים של השירים לרוב מתארים במילים את הסצנה שהרגע ראינו. גם כאן הסרט תפור יחד בצורה כל כך גסה, יש בו את כל הסטראוטיפים שניתן להעלות על הדעת וגם מעט בדיחות שגם הן לרוב ברמת הומור השרותים, שכל מה שניתן לעשות אחרי סרט כזה הוא להספיד את הז'אנר.

יום שישי, 11 בספטמבר 2009

The Shop Around the Corner


יש משהו בסרטים משנות ה-30 וה-40 שכדאי לסרטים של ימינו ללמוד ממנו.
הסרטים מהתקופה היו מבוססי תסריטים עם דיאלוגים חזקים וחריפים בין הדמויות
ונשים חזקות ומעניינות באופן מפתיע. היה גם אלמנט של בקורת חברתית ואף קצת ראליזם שנון מאחורי סיפור האהבה של הדמויות. בערך כמו במחזות של אוסקר ויילד. אני לא זוכרת שנתקלתי בסרטים קלסיים מהתקופה בדמות נשית כנועה. אדרבא הן לרוב היו נשים חריפות המתנצחות עם הגיבור ולרוב ידן הייתה על העליונה.
סרטו של ארנסט לוביץ' "החנות מעבר לפינה" היא קומדיה רומנטית מהסוג המשובח ביותר. הסיפור מתרחש בחנות תיקים וארנקים בבודפשט. מרגרט סליבן מגלמת צעירה שמאוד זקוקה למשרה. היא מצליחה למכור מוצר שישב בחנות כאבן ללא הופכין והופכת לעובדת מהמניין למגינת ליבו של הדמות של ג'יימס סטיוארט, יד ימינו של בעל החנות. השניים ביום יום הם יריבים בלב, אלא שבינתיים הם מתכתבים זה עם זה בחשאי ומתאהבים מבלי משים.
הראשון לגלות שהאישה עמה הוא מתכתב נמצאת בעצם מתחת לאפו, הוא מר קראולי (ג'יימס סטיוארט). הוא בהתחלה מגיב לזה קשה, אבל מתרגל לרעיון. השאלה היא איך לבשר זאת לעלמה מבלי לאבד אותה לגמרי?
לטריילר:
ולמי שרוצה לראות את הסצנה הנפלאה בו מר קראולי מגלה שהנערה עמה הוא מתכתב היא לא אחרת מהמוכרת שמיררה את חייו בששת החודשים האחרונים: