זהו אחד הסרטים הקוריאנים הטובים ביותר שיצא לי לראות בשנים האחרונות. מדובר בסרט דל תקציב שצולם במשך שישה ימים בלבד, על ידי במאי שזהו סרטו הראשון. ועם זאת מדובר בסרט פנומנלי, הדוק, מפתיע ומקורי. התסריט, נכתב על ידי קים קי דוק, והסרט גם הופק על ידו.
הסרט בעצם מתכתב עם ז'אנר סרטי הגנגסטר הקוריאני ועם היחס בין קולנוע למציאות. במרכזו שני גיבורים, שחקן אלים שאף שחקן לא מוכן לשחק מולו, וגנגסטר שחולם להיות שחקן. הגנגסטר מקבל הצעה מהשחקן לשחק לצידו ומציב כתנאי את הדרישה, שקטעי האקשן והמכות יהיו אמתיים.
הגנגסטר בסרט אגב ניקרא גם-פה שפירושו המילולי הוא "גנגסטר" בקוריאנית, וכוכב הקולנוע ניקרא סו-טא במעין עיוות של המילה האנגלית Star. הם לבושים גם באופן סימבולי כמו Spy vs Spy במאד מגזין. הגנגסטר כולו בשחורים, וכוכב הקולנוע בלבן. אבל זהו השחור הלבן היחיד שיש בסרט.
הסרט מספק בידור טוב, קטעי אקשן אנרגטיים ומרהיבים שבוצעו ברובם על ידי כוכבי הסרט עצמם (קאנג ג'י ואן וסו ג'י סופ המופלאים), וגם לא מעט חומר למחשבה על ההבדל בין שני הגיבורים, שהבימוי המסוגנן מדגיש באמצעות שימוש בהשתקפויות, מסך מפוצל, ולא מעט סימבוליזם. יש כאן עבודת בימוי מאוד מוקפדת ומושקעת שעובדת לטובת האימפקט הרגשי של הסרט ולא נגדו כפי שקורה לפעמים בסרטים מסוגננים יתר על המידה. המטאפורות והסימבוליזם הכבד בסרט הם רק נקודת המוצא, הם בונים ומנתצים את ציפיות הצופה באופן מאוד מתוחכם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה